איך לדעת אם יהלום הוא אמיתי

בתוך השאלה “האם זה אמיתי” מסתתרות שלוש שאלות נפרדות

אבן יכולה שלא להיות אמיתית בשלוש דרכים שאין ביניהן קשר, ובדיקה שמשיבה על אחת מהן אינה אומרת דבר על שתי האחרות.

• אבן מדומה היא חומר אחר שלוטש כדי לחקות יהלום: זירקוניה מעוקבת, מואסנייט, ספיר לבן, טופז לבן או זכוכית פשוטה. כמעט כל בדיקה שמתוארת כאן מכוונת לשאלה הזאת.
• יהלום מגודל במעבדה הוא יהלום. אותו פחמן, אותה קשיות, אותו מקדם שבירה של 2.42, אותה התנהגות בכל בדיקה ביתית. הוא אינו חיקוי, והוא שווה שבריר מאבן שוות ערך שנכרתה.
• אבן מטופלת היא יהלום טבעי שצבעו או ניקיונו שופרו במילוי סדקים, בקידוח לייזר או בהקרנה. אמיתי, ושווה פחות בהרבה מאבן זהה שלא טופלה.

החליטו איזו שאלה אתם שואלים לפני שאתם מתחילים, משום שעל שתי האחרונות איש אינו יכול להשיב על שולחן המטבח.

בדיקת ההבל, וגבולותיה

נשפו על האבן ממרחק קרוב, כמו על חלון קר. יהלום מוליך חום טוב כמעט מכל חומר אחר על פני כדור הארץ — בערך 2,000 ואט למטר־קלווין, מול כ־2 בזירקוניה מעוקבת — ולכן הוא שואב את החום מן העיבוי ומתבהר תוך שנייה או פחות. זירקוניה מחזיקה את ההבל שתיים או שלוש שניות, וזכוכית זמן רב עוד יותר.

הסייגים חשובים כאן יותר מן הבדיקה עצמה. האבן חייבת להיות נקייה: שכבה דקה של קרם ידיים, סבון או שומן עור מחזיקה הבל על כל חומר שהוא. טבעת שענדתם כל אחר הצהריים כבר נמצאת בטמפרטורת העור והיא תתנער מן ההבל במהירות, יהיה החומר אשר יהיה. ומואסנייט מוליך חום היטב ומתבהר כמעט באותה מהירות כמו יהלום, ולכן מעבר של הבדיקה אומר “לא זכוכית, כנראה לא זירקוניה”, ולעולם לא “יהלום”.

מדוע בדיקת העיתון נכשלת באבן משובצת

בדיקת הקריאה מבעד לאבן עובדת כך: מניחים אבן חופשית על שורת דפוס בעיתון, כשהטבלה כלפי מטה, ומנסים לקרוא דרכה את האותיות. בריליאנט עגול מלוטש היטב מכופף ומחזיר את האור בשלמות כזאת שאין רואים דרכו טקסט ואף לא קו חד. זכוכית וחיקויים שטוחים ומלוטשים ברישול מניחים לדפוס לעבור.

הבדיקה עובדת רק על אבן חופשית שהטבלה שלה שטוחה ויכולה לשבת צמוד לנייר. מרגע שהאבן משובצת אי אפשר לבצע אותה כלל: השיבוץ מרים את הפביליון מעל הנייר, המסגרת מכניסה אור מן הצד, והשיניים עומדות בדרך. הבדיקה גם מעבירה בשלום זירקוניה ומואסנייט מלוטשים היטב, שמערבלים טקסט ביסודיות לא פחותה מיהלום, והיא עלולה להרשיע אבן עתיקה אמיתית שליטושה שטוח. כישלון בקריאה מבעד לאבן חופשית הוא סיבה להמשיך ולבדוק; באבן משובצת יש להתייחס לבדיקה כאל בלתי זמינה.

מה שזכוכית מגדלת 10x מראה והעין אינה רואה

זכוכית מגדלת עולה פחות מארוחת טייק אוויי ומשיבה על יותר מכל שאר הבדיקות הביתיות יחד. החזיקו אותה סמוך לעין, קרבו את האבן אליה, והאירו באור חזק מן הצד.

• מפגשי הפאות. יהלום הוא 10 בסולם מוס וקצות הפאות שלו נשארים חדים כתער עשרות שנים. זירקוניה וזכוכית נשחקות; בהגדלה המפגשים שלהן נראים מרוככים ומעוגלים, ועל הטבלה נראות שריטות דקות.
• הכפלה. מואסנייט הוא דו־שביר. הביטו דרך הכתר בזווית ולא הישר מלמעלה, וקצות הפאות האחוריות ייראו כשני קווים מוסטים מעט זה מזה. יהלום הוא חד־שביר ואינו מכפיל לעולם.
• רכיבים פנימיים. גבישים קטנים, נוצות ונקודות הם ראיה לאבן טבעית. בועות גז עגולות לחלוטין הן ראיה לזכוכית או לפסטה.
• חריטה על החגורה. אבנים מדורגות רבות נושאות מספר דוח חרוט בלייזר על החגורה, ואבנים מגודלות במעבדה נחרטות לעיתים קרובות LG או LAB GROWN. החריטה זעירה; הגדלה של 10x באור חזק עשויה להראות אותה, 20x עדיפה.

אש, משקל והגשש שעל הדלפק

תחת מקור אור יחיד יהלום מחזיר בעיקר הבזקים לבנים עם מידה מרוסנת של צבע — הפיזור שלו הוא 0.044. הפיזור של מואסנייט הוא 0.104, יותר מפי שניים, והוא זורק קשתות צבע בולטות שאנשים מתארים כאש של כדור דיסקו. זירקוניה יושבת בין השניים וקריאתה זגוגית יותר מאשר חדה. זו השוואה שדורשת עין מאומנת, לא פסק דין, והיא אינה אמינה באבנים שמתחת לחצי קראט בערך.

המשקל מכריע יותר באבן חופשית. זירקוניה צפופה בהרבה מיהלום, בערך 5.7 מול 3.52, ולכן זירקוניה שלוטשה למידות המילימטריות של יהלום בן קראט אחד שוקלת קרוב ל־1.7 קראט. כל צורף עם מד מידות ומאזני קראט מכריע את זה בדקה.

הגשש הידני שעל דלפק הצורף מודד מוליכות חום, ומשום כך גששים ישנים מכריזים על מואסנייט כעל יהלום. גששים כפולים מוסיפים ערוץ של מוליכות חשמלית שמסמן מואסנייט, ואפילו הם קוראים בטעות את יהלומי סוג IIb הנדירים, המכילים בורון ומוליכים חשמל, כמואסנייט. שאלו באיזה סוג של גשש משתמשים.

גם השיבוץ הוא ראיה

איש אינו משבץ יהלום דו־קראטי שנכרה במתכת פשוטה. הביטו בתוך הרצועה ואתרו סימן טוהר: 750, 585 או 375 לזהב, 950 לפלטינה, 925 לכסף סטרלינג. חותם 925 מתחת לאבן לבנה גדולה הוא רמז חזק לכך שהאבן היא זירקוניה, משום שכסף סטרלינג הוא השיבוץ המקובל לאבני אופנה ותכשיטי חיקוי. המדריך שלנו לקריאת סימני איכות בזהב מסביר מה פירושו של כל סימן.

אחר כך הביטו בבלאי. קו ירוק או אפור במקום שבו הציפוי נשבר בבסיס הטבעת, גוון צהוב שמבצבץ מבעד למתכת לבנה בכתפיים, שיניים דקות או פשוקות, דבק בכל מקום סמוך לאבן — כל אחד מאלה הוא תצפית ששווה יותר מהשערה על נצנוץ.

מה תצלום יכול להכריע ומה לא

תצלום נושא יותר ממה שמצפים: את צבע המתכת ואת בלאיה, את קו המתאר והפרופורציות של הליטוש, את אופן הטיפול של האבן באור, את צורת האחיזה שלה, ובצילום מאקרו של פנים הרצועה גם את סימן האיכות עצמו. די בכך כדי להגיע בדרך ההיגיון אל כנראה אמיתי, לא חד־משמעי או כנראה מדומה, עם התצפיות פרושות משני הצדדים. זה מה ש־Carat עושה מתוך תצלום, וכל נתון של קראט, ליטוש, צבע וניקיון שהוא מחזיר מסומן כהערכה ולא כדירוג.

ומה תצלום אינו יכול לעשות: למדוד מוליכות חום או חשמל, לשקול את האבן, להראות הכפלה באופן אמין ברזולוציה של טלפון, או להפריד בין יהלום מגודל במעבדה ליהלום שנכרה. האחרון אינו מגבלה של הצילום. זו מגבלה של הכול, למעט מכשור מעבדה.

מה יכריע כל אחת מהשאלות

• מדומה או יהלום: עשר דקות אצל צורף עם גשש כפול לחום ולחשמל, זכוכית מגדלת ומאזניים. בדרך כלל בחינם ובהמתנה.
• מגודל במעבדה או כרוי: דוח ממעבדת דירוג כמו GIA או IGI. מדובר בספקטרוסקופיה, לא בבדיקת דלפק, ושום מכשיר בחנות אינו עושה זאת.
• מה היה הדירוג שלה: אותה מעבדה, על אבן שאינה משובצת. משקל, ליטוש, צבע וניקיון נמדדים במקום להיות מוערכים.
• מטופלת או לא מטופלת: שוב המעבדה. מילוי סדקים מראה אפקט הבזק בהגדלה שגמולוג יודע לחפש.

שלושה דברים שאין לעשות: בלי בדיקת שריטה, משום שזירקוניה, מואסנייט וקוורץ שורטים כולם זכוכית ויהלום עלול להיסדק במפגש עם קצה קשה; בלי להבה; ובלי אקונומיקה ביתית, שתוקפת מתכת מסגסגת וכל דבק שבשיבוץ.