925, 800 והסימנים בכסף שיש בהם ממש

המספר הוא טוהר, לא מותג

המספר שמוטבע על פריט כסף הוא טוהר באלפיות: חלקי כסף טהור מתוך אלף חלקי סגסוגת. 925 פירושו 925 חלקים מתוך אלף, כלומר 92.5 אחוז כסף לפי משקל. 7.5 האחוזים הנותרים הם בדרך כלל נחושת, שנוספה משום שכסף טהור לבדו רך מכדי להחזיק צורה, ציר או שיבוץ אבן. לתקן הזה יש שם — סטרלינג — ורוב תכשיטי הכסף שנמכרים בבריטניה, באירלנד ובצפון אמריקה עשויים לפיו.

מעל הסטרלינג יושב 958, כסף בריטניה, תקן גבוה ורך יותר שהונהג באנגליה בשלהי המאה השבע עשרה ומוטבע גם היום. מתחת לסטרלינג יושבים התקנים היבשתיים. 800 ו־830 מופיעים בלי הרף בעבודה גרמנית, אוסטרית, איטלקית, הולנדית וסקנדינבית ישנה. שניהם כסף לכל דבר, עם יותר נחושת בתוכם, ולכן הם קשים יותר, חמימים מעט יותר בגוון ומכהים מהר יותר. 900 הוא כסף מטבעות, טוהר המטבע הכסוף הישן, והוא עולה בסכו״ם אמריקאי מן המאה התשע עשרה.

פריט שמוטבע 800 אינו ניסיון כושל להגיע לסטרלינג. זהו כסף שנעשה לפי תקן לאומי אחר, ובמקום שבו נעשה היה זה התקן החוקי.

הסימנים שסביר ביותר שתמצאו

שתי אזהרות שנוגעות למילה ולא למספר. STERLING שמוטבע במילים הוא מנהג אמריקאי שאין מאחוריו שום בדיקה עצמאית. וחותם 925 חשוף בלי שום סימן אחר יכול להיות מוטבע בידי כל אחד ובכל מקום, ובכלל זה על סחורה מצופה, ולכן הסימן הוא נקודת פתיחה ולא תוצאה.

סימן איכות בריטי וחלקיו

פריט שנבדק בממלכה המאוחדת נושא שלושה סימני חובה, שהוטבעו בידי לשכת בדיקה לאחר שהמתכת נבדקה באמת.

1. סימן המגיש. אותיות פתיח בתוך מגן מעוצב, רשומות על שם הפירמה שהגישה את הפריט.
2. סימן הטוהר. המספר עצמו — 925, 958, 800 — בתוך מסגרת שצורתה מעידה על המתכת.
3. סימן לשכת הבדיקה. ראש נמר ללונדון, עוגן לברמינגהם, ורד לשפילד וטירה לאדינבורו. גלזגו, צ׳סטר, אקסטר, ניוקאסל, יורק ודבלין מופיעות בעבודה ישנה יותר.

לצידם עשוי להופיע האריה המהלך, אריה הפוסע כשאחת מכפות רגליו הקדמיות מורמת, שהוא הסמל הבריטי המסורתי לסטרלינג. כסף בריטניה משתמש במקומו בדמותה היושבת של בריטניה. הסימנים הציוריים האלה הם רשות מאז 1999, ולכן היעדרם בפריט חדש אינו אומר דבר, ואילו נוכחותם בפריט ישן היא סימן חזק לפריט שנבדק כהלכה.

אות תאריך — אות בודדת בתוך מגן, כשהגופן משתנה בכל מחזור — היא רשות מאז 1998. במקום שבו אות כזאת שרדה, היא מתארכת את הבדיקה לשנה מסוימת. במקום שאין בו אות, לא נובע דבר.

המילים שאין בהן כסף כלל

כמה מונחים מוכרים מתארים מתכת שאין בה כסף כל עיקר.

• EPNS — ניקל סילבר בציפוי אלקטרוליטי. שכבת כסף דקה שצופתה אלקטרוליטית על בסיס סגסוגת ניקל. הציפוי הוא כסף; הפריט אינו.
• ציפוי כסף — אותו רעיון בשם אחר, שלעיתים מסומן EP או A1.
• ניקל סילבר, כסף גרמני ואלפקה, שנכתבת גם אלפאקה — סגסוגת אחת של נחושת, ניקל ואבץ תחת שלושה שמות, שנקראת כסף בזכות צבעה בלבד.
• כסף טיבטי וגוון כסף — תיאורים שיווקיים בלי הרכב מוגדר.

כלי שולחן מצופים נושאים לא פעם שורה של סמלים מוטבעים קטנים שנראים ממבט חטוף כמו סימן איכות בריטי. בדקו אם יש בהם הרכיבים שיש בסימן אמיתי: אותיות פתיח, מספר טוהר, סמל עיר ובדרך כלל אריה. שורת מגנים שנושאים כתר, פרח ואות אך אין בה מספר היא סמל יצרן, לא בדיקת מתכת.

להבחין בין ציפוי לכסף מלא בלי מעבדה

ארבע תצפיות, שאף אחת מהן אינה מכריעה לבדה, אך יחד הן בדרך כלל מכריעות.

בלאי בנקודות הגבוהות. הציפוי דק ביותר במקומות שבהם נוגעות אצבעות ושרוולים: ראש רצועת הטבעת, שפת הצמיד הקשיח, החלקים המורמים של דוגמה מוקשה, שפתה של כפית. חפשו באור חזק מתכת עמומה, חמימה או ורודה יותר שמבצבצת מתחת, או כתם אפור כהה במקום שבו נחשף הניקל. כסף מלא נשחק ונעשה דק יותר באותם מקומות בלי לשנות צבע.

משקל. כסף צפוף, ופריט סטרלינג מרגיש כבד יותר ביד מאותו חפץ עצמו בפליז, בפלדה או בסגסוגת אבץ מצופים. זו השוואה ולא מדידה.

ריח. שפשפו את הפריט במרץ כמה שניות והריחו את אצבעותיכם. כסף כמעט חסר ריח. בסיסי נחושת וניקל נותנים את הריח החד והמטבעי של כסף קטן, וריח חזק הוא סיבה להתבונן היטב בקצוות.

מגנט. כסף אינו נמשך למגנט כלל, ולכן משיכה פירושה מתכת ברזלית: פלדה מצופה, קפיץ אבזם מפלדה או פין סיכה מפלדה. היעדר משיכה אינו מוכיח דבר, שכן פליז, ניקל סילבר וסגסוגות אבץ אינם מגנטיים גם הם.

הכהיה היא ראיה, לא נזק

כסף מגיב עם תרכובות גופרית שבאוויר ויוצר סולפיד כסף, קרום שנעשה צהוב קש, אחר כך חום ואחר כך שחור. זהו אפקט פני שטח והוא אינו גורע דבר מן המתכת. פריטים שמאוחסנים עם צמר, גומיות או נייר עיתון מכהים מהר יותר, וכך גם כל פריט שנענד על העור בחדר חמים.

שני דברים נובעים מכך. פריט בגוון כסף שמעולם לא הכהה אחרי שנים בקופסה ראוי למבט שני, אף שכסף מצופה רודיום, שנפוץ בשרשראות ובשיבוצים מודרניים, באמת אינו מכהה, וכך גם פלדת אל־חלד. והתקנים הנמוכים מתנהגים אחרת: הנחושת העודפת ב־800 וב־830 מכהה מהר יותר ועשויה להשאיר עקבה ירקרקה על העור.

שחור בשקעים של עבודת חריטה או הקשה הוא לעיתים קרובות חמצון מכוון, שהושם שם כדי להעניק לדוגמה עומק. טבילה שמסירה כל שריד של הכהיה נוטלת גם אותו, ובפריט עתיק אין דרך חזרה.

פריט בגוון כסף בלי שום סימן

היעדר סימן אינו אומר מתכת פשוטה. חובת הסימון הבריטית חלה רק מעל 7.78 גרם של כסף, ולכן עגילים קלים, שרשראות דקות, תליוני קמע קטנים וטבעות הערמה עדינות נמכרים בלי שום סימן ובאופן חוקי לחלוטין. מדינות רבות מעולם לא הפעילו שיטת בדיקה, פריטים ישנים קודמים לחוק הרלוונטי, רצועה שהותאמה במידה עשויה לאבד את הקטע המסומן, ומירוק משטח חותם רדוד. עוד על כך במדריך מה אומר היעדר סימן איכות ומה אינו אומר.

מה שמכריע טוהר הוא בדיקה במתכת עצמה. בדיקת חומצה על אבן בוחן חודרת מבעד לכל ציפוי במחיר של שריטה קטנה במקום לא בולט. פלואורסצנציית קרני רנטגן אצל צורף קוראת את הסגסוגת בלי להותיר סימן בפריט, אף שהיא רואה רק כמה מיקרונים עליונים ואפשר להטעות אותה בציפוי כבד.

מתוך תצלומים, Carat מתעתק את מה שהוטבע בפועל — 925 נשאר 925 — ואז מפרש אותו ומסמן סימני ציפוי כמו בלאי בקצוות ושינוי צבע במקום שבו התמונות מראות אותם. התייחסו לכך כאל דרך למיין מגירה לפריטים ששווה לבדוק, לצד הבדיקות שלמעלה ולא במקומן. קריאת סימני איכות בזהב מכסה את אותו שטח עבור המתכות הצהובות.