איך לקרוא סימני איכות בזהב: 375, 585 ו־750

המספר הוא טוהר, לא קראט

375 אינו סופר דבר שאפשר לראות. זהו טוהר באלפיות: חלקי זהב טהור מתוך אלף חלקי סגסוגת. 375 פירושו 375 חלקים מתוך 1,000, כלומר 37.5 אחוז זהב לפי משקל, והשאר נחושת, כסף, אבץ או פלדיום שנועדו להעניק למתכת את צבעה ואת קשיותה.

סולם הקראט הישן מבטא בדיוק את אותה עובדה, אלא שהוא מחלק ב־24. תשעה חלקי זהב מתוך עשרים וארבעה הם 9 ÷ 24 = 0.375, ומכאן 9 קראט ומכאן 375. שני המספרים מוטבעים תמיד על אותו דבר עצמו, ופריט עשוי לשאת אחד מהם או את שניהם. קראט של אבן חן הוא יחידת משקל, 0.2 גרם, ואין לו שום קשר לכך.

הסימנים ומה שהם שווים

שאר המתכות משתמשות באותה שיטה. 925 הוא כסף סטרלינג, 92.5 אחוז; 958 הוא כסף בריטניה; 800 הוא תקן כסף יבשתי שנפוץ בפריטים אירופיים ישנים. PT950 או 950 לבדו הם פלטינה ב־95 אחוז, ולצידם PT900 ו־PT850 לסגסוגות דלות יותר; PD950 ו־PD500 הם פלדיום.

לסימן איכות בריטי מלא יש שלושה חלקי חובה

לפי חוק סימני האיכות משנת 1973, פריט שנבדק בממלכה המאוחדת נושא שלושה סימנים שהוטבעו באחת מארבע לשכות הבדיקה.

1. סימן המגיש. שתי אותיות פתיח או יותר בתוך מגן מעוצב, רשומות על שם החברה שהגישה את הפריט — יצרן, יבואן או קמעונאי. הוא מתעד מי הוציא את הפריט לשוק, ולאו דווקא מי עבד עליו ליד השולחן.
2. סימן הטוהר. המספר עצמו, בתוך מסגרת שצורתה מעידה על המתכת. לצידו עשוי להופיע סימן ציורי מסורתי, שהוא רשות מאז 1999: אריה מהלך לכסף סטרלינג, כתר לזהב, כדור לפלטינה.
3. סימן לשכת הבדיקה. העיר שבדקה את המתכת. ראש נמר הוא לונדון, עוגן הוא ברמינגהם, ורד הוא שפילד וטירה היא אדינבורו. גלזגו, צ׳סטר, אקסטר, ניוקאסל, יורק ודבלין מופיעות על פריטים ישנים יותר.

אות תאריך — אות אחת בתוך מגן מעוצב, כשהצורה והגופן משתנים בכל מחזור — היא רשות מאז 1998. נוכחותה מתארכת את הבדיקה במדויק. היעדרה אינו מתארך דבר.

סימני אמנה וסימני ייבוא

סמל של זוג מאזניים ובתוכו מספר הטוהר הוא סימן פיקוח משותף, שהוטבע במדינה שחתמה על אמנת סימני האיכות הבינלאומית. הוא מוכר מבחינה משפטית בממלכה המאוחדת בלי הטבעה מחדש, ולכן פריט שווייצרי או סקנדינבי עשוי לשאת אותו במקום סימן של לשכה בריטית.

חובת סימון האיכות בבריטניה חלה רק מעל ספי משקל נמוכים: גרם אחד לזהב, 7.78 גרם לכסף, חצי גרם לפלטינה וגרם אחד לפלדיום. שרשרת זהב עדינה, זוג צמידי אוזן קלים או טבעת הערמה דקה יכולים להימכר כחוק גמור בלי שום סימן עליהם.

החותמות האמריקאיות הן שיטה אחרת

בארצות הברית אין לשכות בדיקה ואין חובת סימון איכות. מה שמוצאים שם הוא חותם איכות שהיצרן עצמו הטביע: 10K, 14K, 18K, PLAT, STERLING או 925. איש מחוץ ליצרן לא בדק את המתכת.

חוק ההטבעה הפדרלי דורש שלצד חותם איכות יופיע סימן המסחר הרשום של הפירמה שעומדת מאחוריו. לכן חותם 14K חשוף בלי שום סימן יצרן על הפריט הוא סיבה להתבונן ביתר תשומת לב, אף שהדבר נפוץ בסחורה ישנה ומיובאת ואינו מוכיח דבר כשלעצמו.

תיתקלו גם ב־14KP, שפירושו karat plumb: הסגסוגת היא 14 קראט בדיוק ולא מעט מתחת לכך, הבחנה שהייתה חשובה כשסטיות התקן האמריקאיות התירו חוסר של חצי קראט. פריטים יבשתיים נושאים לפעמים 18 או 750 חשופים, עם מעוין יצרן ובלי סימן עיר.

הסימנים שמעידים שאין זה זהב מלא

אלה מופיעים לצד מספר טוהר או במקומו, והם משנים את שוויו של פריט בסדר גודל שלם.

• GP — מצופה זהב. כמה מיקרונים של זהב בציפוי אלקטרוליטי על מתכת פשוטה.
• GF, בדרך כלל כשבר כמו 1/20 12K GF — גולד־פילד. שכבה מולחמת של זהב קראטי שמהווה לפחות אחד חלקי עשרים ממשקל הפריט. עמידה בהרבה מציפוי, ועדיין לא מלאה.
• RGP או HGE — ציפוי זהב מרודד וציפוי אלקטרוליטי כבד. שכבות דקות, יהיה אשר יהיה מה שהמילה כבד מרמזת.
• Vermeil — כסף סטרלינג עם שכבת זהב מעליו, שלעיתים קרובות מוטבע 925 בלבד.
• EPNS — ניקל סילבר בציפוי אלקטרוליטי, שאין בו כסף כלל.

ההפתעה הנפוצה ביותר היא פריט צהוב וחמים שמוטבע 925: הגוף הוא כסף והצבע הוא ציפוי. חפשו בלאי בנקודות הגבוהות, גוון אפור או ורוד קריר שמבצבץ מתחת, וקו ירוק במקום שבו הציפוי נשבר בקצה.

כשאין סימן, או כשהסימן משקר

פריט לא מסומן אינו פריט מזויף. סימנים נעדרים מסיבות שגרתיות: הפריט נמצא מתחת לסף החוקי, הוא נעשה במדינה שאין בה משטר סימון, הוא קודם לחוק הרלוונטי, הוא עבר התאמת מידה והצורף גזר את קטע הרצועה שנשא את החותם, או שארבעים שנות שימוש פשוט הבריקו את הסימן עד שנעלם.

סימנים גם יכולים לשקר. חותמות טוהר מוטבעות על סחורה מצופה, וחותם כן בדיוק כמידת כנותו של מי שאחז בפונץ׳. הבדיקות שמכריעות טוהר הן בדיקת מתכת: XRF אצל צורף, מהירה ובלתי הרסנית אך קוראת רק כמה מיקרונים עליונים ואפשר להטעות אותה בשכבת גולד־פילד עבה, או בדיקת חומצה ואבן בוחן, שחודרת מבעד לציפוי ומשאירה סימן קטן על המתכת.

לצלם סימן איכות כך שאפשר יהיה לקרוא אותו

הסימנים מוטבעים רדוד ולעיתים קרובות רוחבם פחות ממילימטר, ולכן התצלום עושה את רוב העבודה.

• נקו את האזור במטלית יבשה. אל תמרקו אותו, ואל תמרקו פריט עתיק כלל.
• האירו מן הצד ולא מלפנים. אור נוגה משליך צל אל תוך השקעים המוטבעים והופך אותם לקריאים; פלאש ישיר משטח אותם עד שאינם נראים.
• הניחו את הפריט על משטח כהה ולא מחזיר אור והשתמשו במצב מאקרו של הטלפון, תוך התרחקות קלה אם העדשה מסרבת להתמקד.
• צלמו בנפרד את פנים הרצועה, את לשונית האבזם, את גב הטבעת של התליון ואת פין העגיל. הסימנים מפוצלים בין רכיבים לעיתים קרובות יותר משמצפים.

Carat מתעתק את מה שהוטבע ולא את מה שהוא מניח — 750 נשאר 750, לא “זהב 18 קראט” — ורק אחר כך מפרש את הסימן, וזה הסדר היחיד שמאפשר לכם לבדוק את ההיגיון שלו. איך זה עובד מסביר את השאר, וכמה שווים התכשיטים שלכם מסביר כיצד הטוהר מזין את שווי ההתכה.

סימון זהב בישראל וחותמת מכון התקנים

בישראל, כל תכשיט זהב המשווק כחוק חייב לעבור אימות ולשאת סימון רשמי של מכון התקנים הישראלי או של מעבדה מורשית. הסימן הישראלי המוכר הוא סמל בצורת נבל (כינור דוד), המוטבע לצד דרגת הטוהר. כאשר מופיע סימון זהב 585 לצד סמל הנבל, המשמעות היא שהתכשיט נבדק ואומת כזהב 14 קראט תקני.

התקן הישראלי (ת״י 299) מחייב הטבעה ברורה של דרגת הטוהר באלפיות, כגון 375, 585 או 750, לצד סימן הזיהוי של היצרן או היבואן. תכשיטים רבים המיובאים מאיטליה נושאים כוכב ומספר יצרן בתוך מצולע, אך בשיווק מקומי הם נדרשים גם לבדיקת מכון התקנים, המבטיחה כי אחוז המתכת היקרה תואם במדויק את המוצהר.

האם קיים כסף 585? הבלבול בין זהב לכסף

חיפוש נפוץ בקרב רוכשי תכשיטים הוא כסף 585, אך בפועל אין סגסוגת כזו. המספר 585 מוגדר באופן בלעדי עבור זהב 14 קראט (58.5% זהב טהור). תכשיטי כסף מסומנים תמיד במספרים אחרים, כאשר הנפוץ שבהם הוא 925 (כסף סטרלינג), ולעיתים 800 או 999 בכלי כסף ובמטילים.

מקור הטעות הוא לרוב תכשיט בצבע כסוף הנושא את החותמת 585. במקרה כזה, מדובר כמעט תמיד בזהב לבן – סגסוגת זהב תקנית שעורבבה עם מתכות בהירות כמו פלדיום, כסף או אבץ, ולעיתים צופתה ברודיום. פריט כזה שווה ערך לזהב צהוב 14 קראט, ושוויו גבוה בהרבה מזה של כסף אמיתי.

הבדלי שווי ומחיר לגרם: זהב 585 מול זהב 750

זהב 750 הוא זהב 18 קראט: 750 חלקי זהב טהור מתוך 1,000, כלומר 75 אחוז זהב לפי משקל, ו־25 האחוזים הנותרים הם סגסוגת של מתכות כמו נחושת, כסף, אבץ או פלדיום שקובעות את הגוון ואת הקשיות. המספר מוטבע לרוב בחלק הפנימי של התכשיט, ובישראל לצד סמל הנבל של מכון התקנים. זהו זהב אמיתי, ובאותו משקל הוא מכיל כ־28 אחוז יותר זהב מזהב 585.

ההבדל בין זהב 585 (14 קראט) לבין זהב 750 (18 קראט) מתבטא ישירות במחיר לגרם ובתכונות התכשיט. פריט בטוהר 750 מכיל 75% זהב טהור לעומת 58.5% בפריט 585 – פער של כ-28% יותר זהב טהור בכל גרם. לפיכך, ערך המתכת הגולמית בזהב 750 גבוה יותר באופן עקבי.

לצד השווי, קיים גם שיקול מעשי:

• זהב 585: קשה ועמיד יותר בפני שריטות בזכות אחוז גבוה יותר של מתכות בסיס, ולכן פופולרי לטבעות נישואין ולענידה יומיומית.
• זהב 750: בעל גוון צהוב עמוק ויוקרתי יותר, אך הוא רך מעט יותר ורגיש לשחיקה.
• תמחור: תכשיטי 750 מתומחרים גבוה יותר הן בשל תכולת הזהב והן בשל שיוכם לקטגוריית תכשיטי יוקרה.