מחומם, משומן, ממולא: טיפולים ומה הם עולים לכם

מטופל אינו מזויף

כמעט כל אבן צבעונית שנמכרת היום עברה טיפול, ואין בכך שערורייה. הטיפול הוא חלק מקובל מן הענף ובלבד שהוא מגולה, והגילוי מצופה על גבי החשבונית. ספיר מחומם הוא עדיין קורונדום טבעי; כבשן סיים עבודה שהאדמה התחילה. חיקוי מזכוכית הוא חפץ אחר לגמרי, ואת שתי השאלות אין לערבב לעולם.

מה שהטיפול משנה הוא המחיר, בשיעורים שונים מאוד לפי מה שנעשה. יש טיפולים שגרתיים כל כך שהשוק מתמחר אותם כברירת המחדל ומשלם פרמיה על היעדרם. אחרים מותירים אבן שברירית, או תלויה בשכבת צבע שבלאי רגיל יכול להסיר, והמחיר הנכון הוא שבריר קטן מזה של אבן שלא טופלה. וכמעט תמיד אי אפשר לראות מה מהם. הטיפולים שמזיזים הכי הרבה כסף אינם נראים לעין, לזכוכית מגדלת ולתצלום.

חום, והפרמיה על אבן שלא חוממה

חימום אודם וספיר הוא מן הנוהגים העתיקים ביותר בענף אבני החן, והוא נעשה מאז שיש ענף. כשקורונדום מוחזק בטמפרטורה גבוהה הוא יכול להשיל ערפל אפרפר, להמיס רכיבי משי דקים ולהתייצב בצבע חזק ואחיד יותר. השינוי קבוע ומבני. אין ציפוי שעלול להישחק ואין דבר שעלול להתייבש, וספיר מחומם עובר ניקוי, התאמת מידה ושימוש בדיוק כמו ספיר שלא חומם.

ומאחר שהחימום כמעט אוניברסלי, השוק מניח אותו. אודם או ספיר משובחים עם דוח מעבדה שקובע כי אין סימנים לחימום נמכרים בפרמיה גדולה על אבן מחוממת באותו צבע נראה, ובאבנים חשובות הפרמיה הזאת עשויה לשלוט במחיר. היא אינה משולמת עבור יופי — האבן המחוממת עשויה להיראות זהה — אלא עבור נדירות, משום שאבן שהגיעה לצבע הזה בלי עזרה היא לא שכיחה. אי אפשר לשפוט זאת בהתבוננות: גמולוג קורא את הרכיבים הפנימיים בהגדלה כדי לאתר סימנים של טמפרטורה גבוהה, ומעבדה מוסיפה ספקטרוסקופיה.

שמן באמרלדים, ומידת השימון

אמרלדים גדלים עם סדקים שמגיעים אל פני השטח, וכמעט כולם ממולאים בחומר חסר צבע שמקדם השבירה שלו קרוב לזה של האבן עצמה, כך שהסדקים חדלים ללכוד אור. באופן מסורתי מדובר בשמן ארז; הנוהג המודרני משתמש גם בשרפים מלאכותיים. האבן נקראת נקייה וירוקה יותר. זה מצופה, זה מגולה כשיפור ניקיון, ואמרלד שאין בו שימון כלל הוא חריג דיו כדי לשאת פרמיה משלו.

שני פרטים חשובים יותר מעצם קיומו של השימון. הראשון הוא המידה: מעבדות מדווחות על השיפור כאין, קל, בינוני או ניכר, והסולם הזה משקף כמה מן הניקיון הנראה הוא חומר מילוי ולא אבן. הפער במחיר בין קל לניכר גדול.

השני הוא שהשמן אינו קבוע. הוא עשוי להתייבש, להתכווץ או לדלוף החוצה במשך עשרות שנים, וסדקים שלא נראו הופכים שוב לגלויים. חום, אדים, ממסים ומנקים אולטרסוניים מזרזים זאת. שום דבר מבני לא אבד, וצורף שעובד עם אמרלדים יכול לנקות את האבן ולשמן אותה מחדש. אבל פירוש הדבר מים פושרים, סבון עדין ומברשת רכה, ושום דבר מלבד זה.

מילוי בזכוכית עופרת הוא דבר אחר לגמרי

מילוי אודם בזכוכית עופרת אינו שיפורה של אבן טובה. זהו תהליך שמופעל על קורונדום סדוק מאוד ובאיכות נמוכה שאחרת לא היה ניתן למכירה. מחממים את החומר עם זכוכית עתירת עופרת שזורמת דרך רשת הסדקים ומתקשה, ומדביקה את הרסיסים לכלל דבר שמחזיק מעמד ונראה כאבן אדומה. בחומר הגרוע ביותר הזכוכית היא חלק גדול ממה שאתם מחזיקים בידכם.

אבנים כאלה שוות שבריר קטן מאודם מחומם בר השוואה, והפער אינו עניין של טעם. זכוכית עופרת רכה ופגיעה כימית בדרכים שקורונדום אינו פגיע בהן.

• חום רגיל של שולחן העבודה בזמן תיקון — התאמת מידה של רצועה, חידוש קצה של שן — עלול לעמעם את המילוי, לחרוץ בו גומות או לגרום לו לקרוס.
• מיץ לימון, מסירי אבנית ביתיים וחלק מתמיסות הטבילה לתכשיטים מכרסמים את הזכוכית.
• ניקוי אולטרסוני וניקוי באדים עלולים לדחוק את המילוי החוצה.

כל מי שעובד על האבן חייב לדעת זאת מראש, וזה אפשרי רק אם אתם יודעים. בהגדלה גמולוג רואה בועות גז כלואות בתעלות הממולאות והבזק כחול־כתום לאורכן.

דיפוזיה, וצבע שחי בתוך שכבה

בדיפוזיה מחממים אבן במגע עם יסוד צובע כך שהצבע מתפתח סמוך לפני השטח ולא בכל גוף החומר. דיפוזיית טיטניום יוצרת כחול בספיר; דיפוזיית בריליום דוחפת קורונדום לכיוון כתום וצהוב, ולעיתים מגיעה עמוק יותר.

ההשלכה מעשית. מאחר שהצבע יושב בשכבה, כל דבר שמסיר פני שטח מסיר צבע. פגם שבירה בחגורה עלול לחשוף חומר חיוור מתחת, וליטוש מחדש — התרופה הרגילה לאבן שנשחקה — עלול להוריד את הצבע או להותיר אותו מנומר. אין זה דבר שכדאי לגלות אצל שולחן העבודה כעבור שנים.

טופז כחול שהוקרן וחומם שייך לקטגוריה אחרת, וכדאי לומר זאת במפורש משום שהוא מדאיג אנשים שלא לצורך. כמעט כל הטופז הכחול התחיל כחומר כמעט חסר צבע, הוקרן ואז חומם. הצבע יציב, החומר הוא טופז רגיל, ובמקומות שבהם הטיפול מוסדר האבנים מוחזקות ונבדקות לפני המכירה. אין זה טיפול שכדאי לחשוש ממנו. זו פשוט הסיבה לכך שטופז כחול זול.

צבען, ייצוב והספגה

חומרים נקבוביים וחומרים שבנויים מגרגרים מושכים טיפולים משלהם.

• ג׳ייד. ג׳דאיט מולבן ומוספג בפולימר, וג׳דאיט צבוע, שניהם נפוצים. הענף מפריד בין חומר לא מטופל לבין מולבן, צבוע ושניהם יחד, והפער במחיר עצום. הצבען דוהה והפולימר עלול להצהיב.
• לפיס לזולי. חומר חיוור או אפרפר נצבע בכחול עמוק יותר ולעיתים מדונג, והצבען עלול לעבור למטלית.
• טורקיז. רוב הטורקיז בשוק מיוצב בשרף, שמקשה חומר גירי ומונע ממנו לספוג שמנים ולשנות צבע. טורקיז מיוצב הוא מוצר לגיטימי; חומר צבוע או משוחזר הוא מוצר זול בהרבה.
• פנינים. הלבנה היא שגרה וצביעה נפוצה, ויש לציין את שתיהן.

שום דבר מכל זה אינו הופך פריט לחסר ערך. הוא הופך את התיאור לחשוב, ולכן הניסוח שעל החשבונית חשוב לא פחות מן האבן עצמה.

מה תצלום יכול לעשות, ומה מכריע

תצלום נושא חלק ממה שהטיפול מותיר אחריו: צבע שנקרא אחיד מדי לחומר, הבזק בצבע שגוי לאורך שבר, חגורה פגומה שחושפת אבן חיוורת מתחת, צבען שקוע בסדק. אלה עילות לשאלה, לעולם לא תשובה. Carat מתעד תצפיות כאלה כסימני טיפול עם הנימוקים מצורפים, וכשהראיות נגמרות הוא אומר זאת במקום לנחש.

מה שמכריע הוא מעבדה גמולוגית: הגדלה, ספקטרוסקופיה ובמקרים הקשים יותר גם ניתוח כימי. באבן צבעונית בעלת שווי ממשי כלשהו, הדוח הזה הוא מה שקונה רציני מבקש לראות, והוא ההבדל בין מכירת אבן כמו שהיא לבין מכירתה כמו שקיוויתם. כדי לשקול אם שכר הטרחה שווה את זה, כמה שווים התכשיטים שלכם פורש את שלושת השווקים שבהם פריט יושב, ואיך לדעת אם יהלום הוא אמיתי מכסה את הטיפולים הנפרדים שנמצאים ביהלום.